בקצרה: מאז 7 בינואר 2026, חוזה עסקי שלא נקבע בו כיצד יש לפרשו יפורש לפי לשונו בלבד. בית המשפט יפנה לנסיבות העניין רק בשני מקרים: כשהלשון לבדה מובילה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או כשעולה ממנה סתירה בין הוראות החוזה. הכלל החדש נקבע בתיקון מס' 3 לחוק החוזים (חלק כללי), והוא חל רק על חוזים שנכרתו או חודשו מאותו יום ואילך. חוזים שנכרתו עד 6.1.2026 ממשיכים להתפרש לפי הנוסח הקודם של סעיף 25(א).
מה היה הדין לפני התיקון
סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973, קבע שחוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, "כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין". בפסק הדין בעניין אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזמות (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265) נקבע שלשון החוזה ונסיבות כריתתו הם שני מקורות שווים לבירור אומד הדעת, ושאין צורך להראות תחילה שהלשון עמומה כדי לפנות לנסיבות. בשנת 2011 תוקן הסעיף ונוספה לו הסיפה: "ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". נוסח זה הוא שעדיין חל על חוזים שנכרתו עד 6.1.2026.
הביקורת על הגישה הייתה בעיקר מעשית: צד שאינו מרוצה מהלשון המוסכמת יכול לטעון לנסיבות ולכוונות שלא נכתבו, ההליך מתארך, ונדרשות ראיות רבות על המשא ומתן שקדם לחתימה. התיקון החדש מבקש לצמצם את הפתח הזה בחוזים בין גורמים עסקיים.
מה קובע סעיף 25(א) בנוסחו החדש
חוק החוזים (חלק כללי) (תיקון מס' 3), התשפ"ו–2026, פורסם בספר החוקים (ס"ח התשפ"ו, עמ' 212), והחליף את סעיף 25(א) בחמש פסקאות:
1. הצדדים רשאים לקבוע את כללי הפרשנות
לפי פסקה (1), "אופן הפרשנות של חוזה והראיות שיהיו קבילות לפירושו יהיו ככל אשר הסכימו הצדדים". כלומר, הצדדים יכולים לקבוע בחוזה עצמו שהוא יפורש לפי לשונו בלבד, או דווקא להתיר הבאת ראיות על המשא ומתן, מכתבי כוונות וטיוטות. כשלא הסכימו על כך, החוזה מתפרש לפי יתר הוראות הסעיף.
2. חוזה עסקי – לשונו בלבד, עם שני חריגים
לפי פסקה (2), חוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות לעניין אופן הפרשנות "יפורש בהתאם ללשונו בלבד", אלא אם כן מלשון החוזה בלבד נובעת תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או שמלשונו בלבד עולה סתירה בין הוראות שונות בו. כשמתקיים אחד החריגים, החוזה מתפרש לפי יתר הוראות החוק, ובכלל זה לפי אומד הדעת והנסיבות (פסקה (3)).
3. חוזים שהכלל החדש אינו חל עליהם
פסקה (4) קובעת שחוזה שאינו חוזה עסקי, חוזה אחיד (אף אם הוסכם בו אחרת), חוזה עבודה והסכם קיבוצי, יפורשו לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. המשקל שיינתן ללשון ולנסיבות ייקבע, בין השאר, לפי יחסי הצדדים (לרבות פערי מידע או יחסי אמון מיוחדים), מידת הפירוט של החוזה, והניסיון המקצועי והייצוג המשפטי של הצדדים בעריכתו.
4. בלי עורך דין – אין הסכמה על כללי פרשנות
לפי פסקה (5)(א), צדדים שלא היו מיוצגים על ידי עורך דין לעניין עריכת החוזה ייחשבו כמי שלא הסכימו על אופן הפרשנות לפי פסקה (1). תניית פרשנות שנוסחה בלי ייצוג משפטי לא תחייב אפוא כשלעצמה. כמו כן, לפי פסקה (5)(ב), אין תוקף להסכמה הנוגדת את סעיף 25(ב1) – הכלל שלפיו חוזה הניתן לפירושים שונים יפורש נגד הצד שהייתה לו עדיפות בעיצוב תנאיו.
מתי התיקון חל – ומה המשמעות של "חידוש" חוזה
הנוסח החדש חל על חוזים שנכרתו או חודשו החל מיום 7.1.2026; על חוזים שנכרתו עד 6.1.2026 חל הנוסח הקודם. לכן, בסכסוך על הסכם שנחתם בשנת 2024, השאלה הפרשנית תוכרע עדיין לפי הדין הקודם, גם אם התביעה מוגשת היום.
מאחר שחידוש חוזה מכניס אותו לתחולת הנוסח החדש, יש לשים לב להארכות, לתוספות ולהסכמי המשך של התקשרויות ותיקות – למשל הסכם הפצה, שכירות מסחרית או הסכם ספק המוארך מדי שנה. השאלה אילו פעולות ייחשבו "חידוש" (הארכה אוטומטית לפי אופציה, חתימה על נספח, שינוי מחיר) טרם התבררה במלואה, וכדאי להביא אותה בחשבון כבר בשלב הניסוח.
מה זה "חוזה עסקי"?
החוק אינו מגדיר את המונח "חוזה עסקי". ההבחנה תתגבש בפסיקה, ובינתיים ניתן להעריך שהשיקולים שמנויים בפסקה (4) – ניסיון מקצועי, ייצוג משפטי, פערי מידע – ישמשו גם בהכרעה אם חוזה מסוים הוא עסקי. הסכם בין שתי חברות שנוסח על ידי עורכי דין מכל צד הוא המקרה המובהק; חוזה עם צרכן ככל הנראה אינו "חוזה עסקי", וחוזה אחיד הוצא מן הכלל במפורש, גם אם הוסכם בו אחרת. אי־הוודאות הזו היא סיבה טובה לא להסתמך על ברירת המחדל, ולקבוע בחוזה עצמו את כללי הפרשנות.
השלכות מעשיות
בשלב הניסוח
- הלשון הופכת לעיקר. בחוזה עסקי שנכרת אחרי 7.1.2026, הבנה שלא נכתבה עלולה שלא להיות מוכרת. כדאי לכלול בחוזה את ההגדרות, ההנחות המסחריות ותכלית העסקה.
- שקלו תניית פרשנות מפורשת. פסקה (1) מאפשרת לקבוע אם ומאילו מסמכים חיצוניים ניתן ללמוד על כוונת הצדדים – בתנאי שהצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין.
- בדקו סתירות פנימיות. סתירה בין סעיפים היא אחד משני הפתחים לחזרה לנסיבות; עדיף לזהות אותה לפני החתימה ולא בבית המשפט.
- תעדו חידושים. בהארכת חוזה ישן, יש לבחון אם הדבר מעביר אותו לדין החדש ואם יש להתאים את נוסחו.
בשלב הסכסוך
בתביעה חוזית, אחת השאלות הראשונות היא מתי נכרת החוזה ואם חודש, משום שהתשובה קובעת את דיני הפרשנות. בחוזה עסקי החדש, צד המבקש לסטות מהלשון יידרש להראות תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת או סתירה פנימית, ולא די בטענה כללית ל"כוונה אחרת". בחוזים שנכרתו לפני המועד, הדיון בנסיבות ובמשא ומתן נותר במתכונתו הקודמת. לסקירה רחבה של העילות והסעדים ראו תביעות חוזיות, ועל ניהול ההליך בבית המשפט – ליטיגציה אזרחית־מסחרית.
לרוכשי דירות מקבלן: חוזה מכר דירה הוא בדרך כלל חוזה בנוסח שהכין הקבלן, והוא עשוי להיחשב חוזה אחיד; לגבי חוזים כאלה קובע הסעיף במפורש שהם יפורשו לפי אומד הדעת והנסיבות, והכלל הפרשני נגד המנסח (25(ב1)) ממשיך לחול. על זכויות הרוכשים ראו תביעות נגד קבלנים.
שאלות נפוצות
האם התיקון חל על חוזה שנחתם בשנת 2025?
לא, אלא אם החוזה חודש מיום 7.1.2026 ואילך. חוזים שנכרתו עד 6.1.2026 מתפרשים לפי הנוסח הקודם של סעיף 25(א).
האם בחוזה עסקי כבר אין משמעות לנסיבות?
יש להן משמעות בשני מקרים בלבד שקבע החוק: תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת, או סתירה בין הוראות החוזה. בנוסף, הצדדים יכולים לקבוע בחוזה שיתאפשר להביא ראיות חיצוניות.
האם אפשר להתנות בחוזה על הכלל נגד המנסח?
לא. סעיף 25(א)(5)(ב) קובע שאין תוקף להסכמה הנוגדת את סעיף 25(ב1).
האם התיקון חל על חוזה עם צרכן?
חוזה עם צרכן ככל הנראה אינו חוזה עסקי, ולעתים קרובות הוא גם חוזה אחיד. חוזים כאלה מתפרשים לפי אומד דעת הצדדים מתוך החוזה ומנסיבות העניין, גם לאחר התיקון.
המשרד עוסק בליטיגציה אזרחית־מסחרית ובסכסוכים חוזיים. לבחינת חוזה או סכסוך ניתן ליצור קשר.
האמור הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי.